לפעמים, מסיבות שונות, מערכות בגוף מגיבות בחוסר יציבות. זה מה שקורה בהתקף חרדה, כשמנגנון הפחד נכנס לסחרור, לכאורה ללא סיבה והקשר ברורים. מה קורה בגוף במצב כזה ואיך אפשר לקחת את המושכות בחזרה?
מדי כמה שנים בחודש אוגוסט, אחרי שבועות ארוכים של קיץ חם, לפתע פתאום בוקר אחד השמיים נפתחים ומבול ממלא את הארץ. עוברות דקות בודדות והגשם חולף כמו שהגיע. באופן דומה מתנהגים גם התקפי חרדה: הם באים משום-מקום, מציפים אותנו למשך כ-10 עד 15 דקות, שבהן נדמה שכל העולם התהפך, ונעלמים.
למרות שאין בהם סיכון בריאותי, בפרק הזמן שבהם הם מתרחשים, התקפי חרדה עלולים לגרום לתחושה של סכנת חיים ממשית. מי שחווים אותם מדווחים על הרגשה שהעולם סוגר עליהם, שסופם קרב, על מצוקה בלתי נשלטת, מחנק וסימפטומים נוספים שחלקם דומים מאוד להתקף לב.
הבלבול שתוקף אדם בשעת התקף חרדה עלול להיות חוויה טראומטית, וייתכן שמודעות לאופי וטיב האירוע עשויים לשפר את ההתמודדות במהלך ולאחר התקף חרדה.
ראשית, איך בכלל יודעים שאנחנו עוברים התקף חרדה, מה הסימנים?
אמנם החוויה הסובייקטיבית משתנה מאדם לאדם, אבל על פי רוב מספר מאפיינים יחזרו על עצמם. אחד הבולטים הוא דופק מואץ וחזק באופן חריג בזמן מנוחה, כאילו הלב מאיים לפרוץ מבית החזה. לעיתים זה יהיה מלווה גם בלחץ באותו אזור. הנשימה תהיה מהירה ושטחית וההרגשה תהיה של מחסור חמור באוויר. בנוסף, סחרחורות, הזעה ללא מאמץ, בחילה, רעד וחולשה קיצונית.
במקביל לתחושה הפיזית קיימים גם סממנים פסיכולוגיים, ביניהם מועקה בלתי מוסברת, הרגשה של סף מוות, פחד קיצוני חסר סיבה, חוסר אונים ואובדן שליטה.
בתוך הקדרה הרותחת הזו של סימפטומים קשה לתפוס שמדובר בסוף באנומליה, או גליץ', של מערכת העצבים, שאין בה כדי לסכן את חיינו. אך כשמבינים את המקור שלהם, ייתכן שאפשר בכל זאת למצוא פתח מילוט אפילו בשעת התקף.
תגובה טבעית – תזמון בעייתי
הסימפטומים הללו, במצבים ובמינון אחרים, הם תגובת פחד בריאה ותקינה של מערכת העצבים אל מול איומים חיצוניים. התקף חרדה מבטא הקצנה של התסמינים ללא סיבה או הקשר כמו אורח שמגיע למפגש מבלי שהוזמן ומשנה את הדינמיקה מקצה לקצה.
מדוע פתאום מרכז הפחד נכנס לאובר-דרייב?
מערכת העצבים מחולקת לשני תחומי אחריות. המערכת הסימפתטית שאחראית על מצב עוררות גבוהה. למשל כשכדור נזרק לעברנו ודורש תגובה חדה ומהירה. לצדה, המערכת הפרה-סימפתטית אחראית על מצב רגיעה, כמו בזמן קריאת ספר נינוחה. כשהמערכת הסימפתטית נכנסת לפעולה, זהו תפקידה של המערכת הפרה-סימפתטית לווסת ולאזן אותה – ולהיפך.
במידה וטריגר סכנה או גורם עוררות כלשהו יופיע, המערכת הסימפתטית תידרך ותיקח שליטה. הדופק יואץ, רמת הסוכר בדם תקפוץ, האישונים יתרחבו, הנשימה תאיץ, החושים יתחדדו – והכל במטרה לקלוט כמה שיותר מידע כדי לבחור את התגובה המתאימה במהירות הגבוהה ביותר.
אבל כמובן שיש הבדל גדול בין כדור שנמסר אלינו במהירות ובין מצב של רכב הסוטה ממסלולו, לשם המחשה. כאשר הגוף מזהה שאין עוד סיכון, או שהסיכון נמוך למדי, המערכת הפרה-סימפטית תרגיע את העניינים והגוף יחזור לשגרה. ואולם, על-פי Scientific American, לפעמים, מסיבות שעדיין נחקרות, המערכת הפרה-סימפטית האחראית על הרגעה, לא נכנסת לפעולה. הגוף עובר למצב מגננה מבלי שיש לו באמת ממה, ואין מי שיגיד לו שהכל בסדר. זהו, למעשה, התקף חרדה.
אדרנלין וקורטיזול משתוללים בגוף
ברמה הביוכימית, בעת סכנה משתחררים בגוף הורמונים שנועדו לשפר את התגובה שלנו כלפי גורם הסיכון. הם מעבירים אותנו משגרה לכוננות גבוהה, מה שידוע בתור מצב "הילחם-ברח-או קפא". במצב זה, כשמו, עומדות לרשותנו שלוש תגובות להתמודדות עם איום: להילחם, לברוח או לקפוא במקום. באירועי אמת לעתים ההחלטה צריכה להתקבל באופן אוטומטי תוך שבריר שנייה, ולמעשה כל מערך הסימפטומים נועד לעזור לנו בכך.
אפשר לחלק את הסימפטומים לשתי מטרות. הראשונה היא הגברה של זרימת מידע מהסביבה, מה שמתבטא בחידוד חושים, הרחבת אישונים וחיפוש יזום אחר גירויים. שנייה היא מוכנות מוטורית, מה שיגרום לטונוס בשרירים הגדולים בגפיים, האצה בדופק ובנשימה ועוד. כדי להביא את הגוף למצב הזה המוח משחרר שני הורמונים עיקריים: אדרנלין שדוחף את הגוף להילוך גבוה, וקורטיזול, המכונה גם הורמון הלחץ, שמוביל למתח מנטלי גבוה.
השינויים האלה בגוף הם מה שאנו מרגישים ביתר שאת בזמן התקף חרדה. הוא מוגדר כך כשכל התהליך הזה מתחרש ללא סיכון ממשי ומבלי שמערכת ההרגעה של הגוף תנטרל את התגובה ל"סכנה".
מדוע התקפי חרדה קורים רק לחלק מאיתנו ולעתים אף חוזרים על עצמם בקרב אותם אנשים?
חלק מהאנשים מועדים גנטית לחוות התקפי חרדה. אוכלוסייה נוספת שנוטה לכך היא אנשים עם רקע של חרדה ומתח גבוהים כמו גם אלה הסובלים ממצבים נפשיים אחרים. למרות שאין גורם סכנה, קיימים טריגרים חיצוניים שעלולים לעורר התקף, ביניהם ריחות ורעשים שקשורים אצלנו לאירועים טראומטיים, ואפילו מנת קפאין.
מה ניתן לעשות בעת התקף חרדה כדי להרגיע אותו?
אז אומנם להתקף חרדה עשוי להיות טריגר, אבל גורם סכנה ממשי – כאמור, אין. ולכן טיפול בסימפטומים הוא טיפול בבעיה.
גם כאן אפשר לשמור על החלוקה לשני סוגי הסימפטומים: טיפול בצד הפיזיולוגי ועבודה על הצד המנטלי.
השיטה העיקרית שמומחים ממליצים להרגיע התקף חרדה היא דרך מערכת הנשימה.
בגדול הגישה היא זו: אם משהו בזרימת המידע למוח השתבש ומערכת ההרגעה מושבתת, נעקוף אותה "ידנית" ונכניס אותה לפעולה בצורה יזומה.
כדי לעשות זאת צריך פשוט לנשום נשימות עמוקות וארוכות שהסרעפת תתנפח ולא בית החזה. הטכניקה הספציפית היא לקחת שאיפה להשאיר את האוויר למשך מספר שניות, נניח לספור עד 5, ואז לשחרר את האוויר באיטיות – וחוזר חלילה. מטרת התהליך היא להעשיר את הדם בכמויות גדולות של חמצן. ברגע שאנו עושים זאת, הסנסורים הפנימיים שלנו, שמזהים שהגוף מחומצן היטב, שולחים למרכז העצבים במוח מסר של רגיעה. הגוף במצב תקין ואין איום על הנשימה התאית – התהליך הבסיסי שמקיים חיים.
האמצעי הנוסף, המנטלי, עובד על עיקרון פעולה דומה – עקיפה של מנגנוני הגוף המשתוללים והצתה ידנית של גורמי הרגעה. במקרה של התגובה המנטלית, החלקים ההישרדותיים במוח – ובעיקר האמיגדלה – עושים מחטף לגוף והמטרה היא לערב מחדש את החלקים של חשיבה גבוהה, רציונליות ותכנון. אם התקף חרדה מאופיין בפחד לא מוסבר ולא רציונלי, אנו יכולים לנסות ולהסביר לעצמנו בצורה רציונלית את החוויה שעוברת עלינו. ממש לפרט לעצמנו את הכימיקלים המעורבים בתהליך, את חלקי המוח שלוקחים חלק בכל שלב ואת העובדה שזו אפיזודה נטולת סיכון שתחלוף מאליה בעוד כמה דקות. חשיבה מהסוג הזה בשילוב נשימות עשויה להרגיע את ההתקף מהר יותר.
כמובן שקל מאוד להסביר את הדברים הללו מרחוק, אך בשעה שנראה שהחיים הולכים ואוזלים מאיתנו, דרוש קור רוח ומודעות גבוהה כדי ליישם אותם. ובעיקר חשוב להכיר את הסימפטומים ואת העובדה שמה שאנו עוברים הוא התקף חרדה. לכן יש מי שממליצים לתרגל מיינדפולנס באופן קבוע, מה שאמור לייעל ולזרז את החזרה לרגיעה בעת התקף על-ידי היכרות, קשב ומודעות לגוף ולניואנסים שלו.
חשוב לציין שכדאי מאוד להכיר את ההבדלים בין הסימפטומים של התקף לב ובין התקף חרדה.
כאבים המקרינים ללסת ולזרוע הם אות מובהק לאוטם בשריר הלב. ובכל מקרה, במידה ויש ספק תמיד כדאי להזעיק סיוע רפואי. עד שנלמד להכיר את הגוף שלנו ולזהות התקפי חרדה, עדיף להישאר על הצד הבטוח.
מקורות:
