אחד הדברים החשובים בכל שינוי שאנחנו רוצים לעשות הוא לדעת מול מה אנחנו עומדים. ובמקרה הזה של התמודדות עם חרדת בריאות, חשוב להכיר אותה כל כך טוב, ככה שאפשר יהיה להבין ולזהות איך היא פועלת בראש שלכם: מה היא מנסה לגרום לכם לחשוב ולהאמין? ואיך היא משנה את ההתנהגות שלכם באופן כזה שהיא רק משאירה אתכם במעגל החרדה.
אז בואו נכיר את הדבר הזה שנקרא חרדת בריאות:
5% מהאוכלוסייה מתמודדים עם חרדת בריאות, בעיקר בגילאי 25-35. זו הפרעת חרדה שיכולה לפגוע משמעותית בתפקודו של האדם אבל היא ניתנת לטיפול ואפילו בהצלחה רבה.
חרדה (לעומת פחד שעולה כשאנחנו מפחדים מדבר ממשי, פיזי, כמו טיסה או ג'וקים) היא רגש שממוקד בעתיד, במשהו שעוד לא קרה ואנחנו מפחדים שיקרה. אנחנו מתחילים לחשוב מחשבות כמו "מה אם יקרה לי…" או "מה אם מה שאני מרגיש זה אולי הדבר הנורא שאני מפחד ממנו" או "מה אם אני אמות או אחלה במחלה שאין לה מרפא?" המוח מזהה את המחשבות האלה כסכנה ממשית, בדיוק כמו שחיה טורפת רודפת אחריכם והוא מגיב מיד.
יש לו מנגנון אחד למצבי לחץ והוא עובד באותו אופן לגבי כל המצבים, בין אם זה מחשבות או מחבל שרודף אחריי. הגוף במצב כזה של סכנה (ממשית או רק מחשבות מפחידות) מכריז "סכנה!!" ומפריש במהירות שיא הורמוני לחץ בגוף שלכם כדי להכין אותו להתמודדות עם המצב המאיים ולכן אתם מרגישים הרבה פעמים תחושות שונות כמו דופק מהיר, חולשה, מחנק ועוד. זו תגובה טבעית של הגוף שנקראת תגובת "הילחם וברח" \ "בריחה או לחימה".
חרדת בריאות, כשמה כן היא, עוסקת בנושאים של בריאות. כלומר, גורמת לנו להיות מוטרדים באופן תמידי ממצבנו הרפואי, בין אם בצורה של מחשבות טורדניות בלתי פוסקות, ובין אם ברמה ההתנהגותית, כלומר לעשות הרבה בדיקות, ללכת לרופאים שוב ושוב, גם כשאין צורך. יש אנשים שדווקא יהיו בקצה השני ולא הולכים להיבדק כלל מתוך רצון להדחיק את זה. (כלומר יש אנשים שמגיבים ב"לחימה" ויש אנשים שמגיבים ב"בריחה").
הרבה אנשים שואלים למה דווקא הם מתמודדים עם חרדת בריאות.
יש כמה סיבות נפוצות לכך:
- גנטיקה- יש מרכיב גנטי לחרדת בריאות ולחרדות בכלל. אם זאת, הוא לא בעל משקל גדול מידי. כך שאם ההורים שלכם סבלו מחרדת בריאות, זה יגביר את הסיכוי שלכם גם לסבול מזה במידה מסוימת.
- חשיפה בגיל מוקדם למצבים רפואיים- למשל חשיפה למוות של אדם קרוב או חולי של אדם קרוב יכול לעורר את התפתחותה של חרדת בריאות. גם טראומה מינית עשויה להשפיע.
- חיים תחת מתח נפשי גבוה – חיים לחוצים ואינטנסיביים עשויים להיות "זרז" להתפתחות של הפרעות שונות כמו חרדת בריאות. זהו המרכיב הסביבתי, כלומר החצי השני של המרכיב הגנטי, שידוע שיכול לגרום לאנשים לפתח מחלות והפרעות בגלל הלחץ. יש למרכיב הסביבתי יותר משקל מהמרכיב הגנטי.
- סף כאב נמוך – אנשים עם רגישות לכאב עשויים להגיב בבהלה וחרדה גדולה למצבים רפואיים כך שכל כאב קטן בגוף עשוי להתפרש כדבר משמעותי.
- למידה- רוב ההתנהגויות שלנו וצורת החשיבה שלנו נלמדו בשלב כזה או אחר בחיים, בעיקר בילדות. כלומר, צפינו בבית בהתנהגויות שונות בה שוב ושוב ושוב והתחלנו לבצע אותם גם בעצמנו. זה יכול להיות בדברים טובים כמו ללמוד להיות מסודר, אבל לרוע המזל, זה גם יכול להיות בדברים פחות טובים כמו למשל כשיש אדם עם חרדת בריאות בבית שנלחץ ממצבים בריאותיים ומגיב בצורה קטסטרופלית ואנחנו לומדים ממנו להגיב באותו אופן.
- פרשנויות מוטעות למצבים רפואיים- אחד הדברים הנפוצים ביותר, שמהווים את הבסיס לשיטת הטיפול הקוגניטיבית התנהגותית, היא שהפרשנות שאנחנו נותנים למצבים שונים היא הבעיה. ובדרך כלל זו פרשנות שלילית, קטסטרופלית, מוגזמת. למשל, הפרשנות של כאב בגוף או שינוי בגוף כמו כאב בטן כמצב בריאותי מסוכן או מחלה סופנית. הגוף שלנו משתנה כל הזמן, הוא לא סימטרי, ויכולים להיות בו הרבה דברים מלחיצים כמו גושים, בלוטות, בדיקות דם לא תקינות, כאבים חולפים ועוד, אשר רובם לא מסוכנים וקורים אצל רוב האוכלוסייה. כמו שמכוניות, מחשבים או מטוסים, למרות שהם תקינים יוצרים לעיתים רעשים מוזרים כמו חריקות או זמזומים כך גם גוף האדם יוצר תחושות שיכולות להיות לא נעימות, לא צפויות ולא רצויות ואפילו גורמות לכאב (כמו למשל שינויים בחדות הראייה, חולשה, שינויים בקצב הלב ולחץ הדם, כמויות רוק, שיווי משקל, עומק הנשימה, כאבי שרירים ועוד) אבל הן נורמליות ולא אומרות שמשהו בגוף לא תקין. הנקודה היא שאם נפרש כל דבר כזה בגוף כאסון ונרוץ לאפשרות הגרועה ביותר נרגיש חרדה ולחץ.
- תגובות לא מועילות למצב- בהמשך לסעיף הקודם, כשקורה שינוי גופני כזה או בדיקה לא טובה, ואנחנו מדמיינים את הגרוע מכל והולכים להיבדק (שלהיבדק זה דבר מצויין ותגובה טובה למצב) בחרדת בריאות זה לא נעצר שם. כי ברוב המקרים נתחיל לפקפק בתוצאה וללכת להיבדק שוב ושוב ושוב, ואצל רופא אחר, אצל רופא פרטי, אצל מנהל מחלקה, ולעשות עוד בדיקה ועוד בדיקה ובעצם ההתנהגות הכפייתית של עוד ועוד בדיקות רק גורמות לסבל נוראי ולחרדה להתעצם. הרבה אנשים אפילו מסכנים את הבריאות שלהם בכך שהם עושים צילומים כמה פעמים בשנה למרות שאסור ואומרים להם שזה לא בריא.
- דבר אחרון וחשוב שגם קשור בפרשנות שגויה ובטעות חשיבה והיא המחשבה שאם שמעתי על מישהו שחלה, או אם לאדם קרוב אליי יש מצב בריאותי כלשהו זה אומר שגם לי יש. "שזה עבר אליי". ואז אנחנו מתחילים לחשוב על זה בלי הפסקה, מחשבות שבהמשך גם יוצרות כאב פיזי של ממש, שמאשר לנו שצדקנו. אבל זה לא המצב, כי אנחנו יכולים לגרום לעצמנו להרגיש כאב פיזי למרות שאין בעיה בפועל. אחת המטופלות שהיו לי בעבר סבלה מכאבים פיזיים של ממש, מהפחד שיהיה לה אפנדיציט כמו שהיה לבן הדוד שלה. היא הייתה עסוקה בזה כל היום עד שממש התחילו לה כאבים באזור הבטן איפה שמופיע האפנדיציט.
איך קורה שאנחנו יכולים ממש להרגיש כאב מעצם ההתעסקות בדבר מסוים, למרות שאין בעיה בפועל?
זה קורה בגלל האופן שבו המוח והגוף שלנו מחוברים. המוח והגוף שלנו קשורים קשר הדוק מאוד. כשאנחנו חושבים או דואגים לגבי משהו, זה משפיע ישירות על איך הגוף שלנו מרגיש. אם מישהו חושב כל הזמן על כאב גרון, המוח שלו מתחיל להקדיש תשומת לב נוספת לאזור זה בגוף ויכול לגרום לגרון להיות רגיש יותר ואז גם לרגש של כאב. הכאב יוצר דאגה גדולה יותר וככה נוצר מעגל שבו הדאגה גורמת לכאב והכאב גורם ליותר דאגה.
במוח אנחנו מדברים על כמה אזורים שגורמים לתופעה הזאת:
Cortex Cingulate Anterior:
חלק במוח שקשור לאופן שבו אנחנו תופסים כאב ו מגיבים אליו ולעיבוד כאב רגשי ופיזי כאחד. כשאנחנו דואגים לגבי כאב, החלק הזה במוח יכול להגביר את התחושה שלו בגוף שלנו.
קליפת המוח האיסולירית (אינסולה):
קשורה בעיבוד תחושות גופניות ותפיסת של רגשות. היא מעורבת ביצירת חוויות רגשיות ומודעות למה שקורה בגופנו כך שאם אנחנו חרדים מדבר מסיום או ממוקדים בו אנחנו יכולים להרגיש אותו יותר.
אמיגדלה:
האמיגדלה מעבדת רגשות כמו פחד וחרדה. כאשר אנחנו מודאגים ממצב רפואי, האמיגדלה יכולה להגביר את תגובת הלחץ של הגוף ולהוביל לתסמינים פיזיים כמו כאב.
קורטקס סומטוסנסורי:
מעבד מידע חושי מהגוף. כאשר אנו מתמקדים באזור מסוים, כמו הגרון, קליפת המוח הסומטוסנסורית הופכת לפעילה יותר באזור זה והופכת אותנו למודעים יותר לתחושות באותו אזור למודעים יותר לכל שינוי קטן שקורה.
גורמים נוספים שקשורים לחרדת בריאות הם קושי להכיל מצבים של חוסר וודאות וצורך בשליטה.
חוסר וודאות – אף אחד לא אוהב מצבים של חוסר וודאות, אבל חוסר וודאות הוא חלק בלתי נפרד מחיינו והוא יופיע במצבים רבים בחיים וחשוב שנדע להתמודד איתו. במצב של חרדת בריאות, אנשים מתקשים להכיל מצבים של חוסר וודאות, ומנסים בכל דרך להשיג וודאות. כלומר, לדעת בוודאות מוחלטת שאין להם שום בעיה בריאותית, שהכל תקין, שגם לא תהיה בעיה בריאותית. אבל לרוע המזל אין לנו דרך לדעת.
שליטה – אנשים עם חרדת בריאות מנסים להשיג שליטה על דברים שאין להם שליטה כדי להפיג את חוסר הוודאות. למשל, איך אני אדע שבוודאות 100% אין לי שום בעיה בריאותית? אני אלך לרופאים שוב ושוב ושוב, אעשה עוד בדיקה ועוד צילום, אחשוב על זה כל היום ואדאג מזה. כל הפעולות האלה יוצרות אשליה של שליטה. אבל לרוע המזל, בין אם נדאג כל היום או לא נדאג כלל זה לא ישנה את המציאות. יקרו לנו דברים גם פחות טובים בחיים כמו שקורים לכולם, וכשהם יקרו נתמודד איתם. עצם המחשבה והדאגה לא מונעת מזה לקרות. וגם 20 חזרות של אותה בדיקה לא.
בריאות נפשית היא התעסקות בעסק שלי. במה שאני יכול/ה לעשות. ברגע שאני עסוק/ה יתר על המידה במעגלים אחרים אני סובל/ת כי אין לי יכולת השפעה שם, אין לי שליטה, זה לא בידיי וחשוב להבין את זה.
בטיפול חשוב ללמוד במסגרת התהליך לחזור למסלול חשיבה והתנהגות נורמטיביים, כלומר שהיו קיימים לפני שהתפתחה חרדת הבריאות. ללמוד להכיל את חוסר הוודאות ולהסתפק בתשובה שקיבלנו- כמו "הבדיקה תקינה". לדעת להתמודד עם המחשבות החרדתיות שעולות "אולי הרופא לא בדק טוב" ולתת למחשבה לעבור.
חשוב לזכור שמחשבה היא לא עובדה. היא מחשבה. אנשים חושבים הרבה מחשבות ביום – 50,000 מחשבות בממוצע ביום! ולכן, אם אנחנו מתמודדים עם חרדה, הגיוני שהרבה מהן יהיו מפחידות וקטסטרופליות, אבל צריך לתת להן ללכת ולא לפעול מתוכן.
השינויים שנרצה להשיג במסגרת הטיפול:
שינוי חשיבתי – ללמוד לתת פרשנות מציאותית ורציונלית לדברים שקורים, ולתקן מחשבות שליליות מוגזמות. לא להאמין לכל מחשבה שנכנסת לנו לראש ולקבל אותה כעובדה במציאות. לשים לב לפרשנויות שלנו בכל דבר שקשור לבריאות- בין אם זה פרשנות לתחושות בגוף, פרשנות לתוצאות בדיקות, פרשנות למצב רפואי שראינו אצל אדם אחר. המון עבודה מהראש.
שינוי התנהגותי – להפסיק את ההתנהגויות שרק משמרות אותנו במעגל החרדה. ללמוד להסתפק בבדיקה אחת ולקבל את תוצאות הבדיקה מבלי לוודא אותה שוב ושוב. לא להימנע מבדיקות, או מביקורים אצל הרופא.
לתרגל מיקוד קשב חיצוני ולא פנימי (לגוף ולשינויים בגוף) כלומר לא להיות מרוכזים יותר מידי בגוף. להימנע מבקשת אישורים מהסביבה על המצב הרפואי שלנו. ועוד.
בלי שינוי התנהגותי, השינוי החשיבתי לא יעבוד לבד.
הם חייבים לעבוד יחד. אחרת החרדה לא תעבור. אם עובדים יחד בשני המישורים האלה ניתן להרגיש שיפור משמעותי בזמן קצר.
אני מזמינה אותך לכתוב: מחשבות, ספקות, דברים שלא קיבלת מענה בחומר הכתוב פה או כל דבר אחר, זה חשוב.
בהצלחה!
