ניתן להתחיל את הבירור להפרעת חרדה עם רופא המשפחה (או רופא הילדים) כדי לברר האם החרדה יכולה להיות קשורה לבעיה רפואית גופנית. הרופא המטפל יכול לברר אם יש סימנים של מצב רפואי בסיסי אחר שיש צורך בטיפול בו.
בנוסף, ייתכן ויהיה צורך לפנות למומחה לבריאות הנפש במצבים של חרדה חמורה. פסיכיאטר הוא רופא המתמחה באבחון וטיפול במצבים נפשיים ופסיכולוג ואנשי מקצוע אחרים בתחום בריאות הנפש יכולים לאבחן חרדה ולספק ייעוץ (פסיכותרפיה).
כדי לסייע באבחון הפרעת חרדה, המטפל בתחום בריאות הנפש עשוי:
לבצע הערכה פסיכולוגית. הערכה זו כוללת דיון במחשבות, ברגשות ובהתנהגות של הנבדק כדי לעזור בקביעת האבחנה ולבדוק האם הנבדק סובל מסיבוכים קשורים. הפרעות חרדה מתרחשות לעתים קרובות יחד עם בעיות נפשיות אחרות – כגון דיכאון או שימוש לרעה בחומרים – מה שעלול להפוך את האבחנה למאתגרת יותר.
להשוות את התסמינים מהם סובל הנבדק לקריטריונים ב-DSM-5. רופאים רבים משתמשים בקריטריונים של המדריך האבחוני והסטטיסטי להפרעות נפשיות (המוכנה "DSM-5"), שפורסם על ידי האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית, כדי לאבחן הפרעת חרדה.
